עטלפים מרוכבים בנויים בדרך כלל מליבה פנימית של סיבי פחמן המחוברים לשכבה חיצונית של פלסטיק בעל חוזק- גבוה. לפעמים הם מכונים "עטלפים דחוסים", "עטלפים סינתטיים" או אפילו "עטלפים במבוק". מכיוון שעטלפים מרוכבים משלבים את היתרונות של עטלפי עץ ואלומיניום כאחד-המציעים חוסן ועמידות מעולה בפני שבירה-כוח הפגיעה שלהם דומה לזה של עטלפי אלומיניום, אם לא שווה לזה. כתוצאה מכך, הם אסורים בדרך כלל בתחרויות בינלאומיות רשמיות. עם זאת, לאור הדחיפה הפעילה של פדרציית הבייסבול הבינלאומית להעביר את כל הטורנירים הבינלאומיים לשימוש בלעדי של מחבטות עץ, מחבטים מרוכבים נחשבים ככלי מעבר המגשר על הפער בין אלומיניום לעץ. לפיכך, השימוש בהם מותר מדי פעם בתחרויות בייסבול מקומיות "שלושה-שכבות" (המכסות את רמות הנוער, התיכון והמכללות). יתר על כן, בליגות אזוריות מסוימות בתוך מעגל הבייסבול המכללות היפני, השימוש במחבטים מורכבים נשאר מותר. עטלפים מודרניים מרוכבים מייצרים פחות רטט בעת הפגיעה וכוללים "נקודה מתוקה" גדולה יותר (אזור הפגיעה האופטימלי); עם זאת, הם דורשים בדרך כלל תקופת "פריצה"{11}}כדי להשיג את ביצועי השיא שלהם.
עטלפי אלומיניום בנויים ממתכת, כאשר האלומיניום עצמו משמש כחומר המרכיב העיקרי. עם זאת, מכיוון שאלומיניום טהור היא מתכת רכה יחסית חסרת קשיות מספקת, מחבטות בייסבול לעולם אינן מיוצרות מאלומיניום טהור בלבד; במקום זאת, הם מורכבים בעיקר מסגסוגות אלומיניום. מחבטים מסגסוגת אלומיניום אינם דורשים הפסקה-תקופה ומציעים עמידות מעולה; לעומת זאת, הם כוללים נקודה מתוקה קטנה יותר יחסית, והמשטח של ראש העטלף עשוי להראות סימני בלאי ושחיקה לאחר שימוש ממושך. השימוש בעטלפי אלומיניום ירד בהתמדה וכיום הוא כמעט בלתי מוכר בתחרויות בינלאומיות גדולות; עם זאת, עדיין ניתן להבחין בהם מדי פעם בטורנירי בייסבול מקומיים של שלוש-שכבות.
מחבטות בייסבול מסיבי פחמן מיוצרים באמצעות חומרים מרוכבים של סיבי פחמן. תהליך הייצור כולל בדרך כלל טבילה של צרורות של חוט סיבי פחמן בתמיסת שרף אפוקסי, אריגה שלהם לתוך בד פחמן, ולאחר מכן עטיפה של בד זה סביב ציר (תבנית גלילית). המחבט מיוצר לאחר מכן באמצעות סדרה של שלבים הכוללים אפייה, יציקת-לחץ גבוה, צביעה ואיזון משקל. חומרי סיבי פחמן מציעים קבוצה ברורה של יתרונות, כולל בנייה קלה, חוזק יוצא דופן, גמישות מעולה ועמידות משופרת.
